פסק-דין בתיק ת"א 18505-08

בין הצדדים נחתם הסכם לשכירת דירה, שלפיו ניתנה לשוכר (הנתבע) אפשרות (אופציה) להארכת תקופת השכירות בכפוף לכך שיודיע למשכירה (התובעת) בכתב ובמועד שנקבע בהסכם, על רצונו לממשה. אין מחלוקת שהשוכר לא הודיע בבכתב על רצונו לממש אפשרות זו.

השאלה השנויה במחלוקת היא, אם נמסרה הודעה כאמור, בעל-פה. אם ייקבע שאמנם נמסרה, אזי נדרש לשאלה, אם די באותה הודעה כדי שהשוכר יוכל לממש את האפשרות של הארכת תקופת השכירות בתנאים שנקבעו בהסכם.

רקע דיוני

2.         התובענה לפינוי המושכר ולפיצוי כספי בגין הפרת תנאי ההסכם בסך של 29,160 ש"ח, הוגשה בסדר דין מקוצר, עוד ביום 14.9.2008. ביום 30.10.2008 הגיש הנתבע בקשת רשות להתגונן, שנדונה ביום 11.1.2009 וביום 9.7.2009 ניתנה החלטת הרשם, שנעתר לבקשה.

3.         התובענה נדונה בפני כבוד השופט אלכסנדר רון, ובקדם משפט שהתקיים ביום 6.1.2010 נקבע שהצדדים יגישו תצהירי עדות ראשית. קדם משפט נוסף התקיים ביום 25.4.2010 (שבו נקבע מועד להגשת תצהירי הנתבע, שעד אותו מועד טרם הוגשו), ונקבע קדם משפט נוסף ליום 9.11.2010.

ביום 12.9.2010 הועבר התיק להמשך שמיעתו לפניי, ובהחלטתי מיום 12.9.2010 קבעתי שאין צורך בקדם משפט נוסף, והתובענה נקבעה לשמיעת הוכחות ביום 13.1.2011. יום לפני הדיון, ביקשה התובעת את דחייתו, מאחר שאביה, העד הראשי מטעמה, שוהה מחוץ לישראל, ומפאת מחלה לא יכול היה להתייצב לדיון. בהתאם להחלטה שניתנה בדיון מיום 13.1.2011 ההוכחות וסיכומי טענות הצדדים נשמעו היום (12.4.2011).

העובדות שאינן שנויות במחלוקת והשאלות שבהן חלוקים הצדדים

4.         עיקר העובדות אינן שנויות במחלוקת. תחילה נעמוד עליהן, ולאחריהן תובא השאלה שבה הצדדים חלוקים.

5.         בין הצדדים נחתם הסכם שכירות ביום 10.4.2005 (בהסכם נכתב בטעות שנחתם ביום 10.4.2004, אולם אין מחלוקת שנפלה בו טעות. ראו עמ' 9 שורות 31-30 בפרוטוקול). על-פי הסכם זה, הנתבע שכר מהתובעת דירה לתקופה של שלוש שנים, מיום 1.6.2005 ועד יום 31.5.2008, ונקבע  שהנתבע יוכל להודיע על רצונו להאריך את תקופת השכירות בשנתיים נוספות (תקופת האופציה). זאת בכפוף לקיום כל תנאי ההסכם וש"הודעה כזו תינתן בכתב ובדואר רשום לעו"ד יואל בורשטיין, כך שתגיע לידי הצד המקבל שלושה חודשים לפני תום תקופת השכירות" (סעיף 4 בהסכם).

בעניין דמי השכירות נקבע שהנתבע ישלם דמי שכירות בסך של 1,100$ לכל חודש, "אשר יחושבו על-פי השער היציג של הדולר ארה"ב ביום התשלום בפועל" (סעיף 5 בהסכם). באשר לדמי השכירות בתקופת האופציה קובע ההסכם, כי יהיו בסך של 1,250$.

6.         אין מחלוקת ששערו היציג של הדולר היה נמוך באופן משמעותי בחודש אפריל 2008, שזה המועד שבו היה על הנתבע להודיע אם הוא מעוניין לממש את האופציה, לעומת שערו היציג של הדולר בחודש אפריל 2005, מועד חתימת ההסכם. שערו הממוצע היציג של הדולר בחודש אפריל 2005 היה 1$ = 4.37 ש"ח, ואילו שערו הממוצע היציג של הדולר בחודש אפריל 2008 היה 1$ = 3.51 ש"ח.

7.         הנתבע לא שלח הודעה בכתב על רצונו לממש את האופציה. לטענתו, הוא הודיע על כך בעל-פה לאביה של התובעת, מר סימון רוזנברג, שהיה מי שניהל את נושא השכרת הדירה מטעם התובעת. מר רוזנברג חלק על כך, וזוהי אפוא, המחלוקת העיקרית שבין הצדדים.

8.         אין מחלוקת שחרף העובדה שכאמור, לא נשלחה הודעה בכתב, המשיך הנתבע להתגורר בנכס עד יום 31.5.2010, שהיא תום תקופת האופציה. גם אין מחלוקת שהנתבע שילם את דמי השכירות במלואם, כפי שנקבע בהסכם. בתקופת השכירות הראשונה שילם דמי שכירות בשקלים לפי ערכם של 1,100$ בכל אחד ממועדי התשלום, ואילו בתקופת האופציה שילם 1,250$ בכל חודש.

9.         השאלה השנויה במחלוקת היא כאמור, אם התובע, שלא הודיע בכתב על רצונו לממש את האופציה, הודיע על כך בעל-פה.

אם ייקבע שאמנם נמסרה הודעה בעל-פה, כטענת הנתבע, אזי נדרש לשאלה, אם די היה באותה הודעה כדי שיוכל לממש את האופציה בתנאים שנקבעו בהסכם.

ראיות הצדדים

10.        גרסתו של מר רוזנברג, אביה של התובעת, היא שהנתבע לא הודיע על רצונו לממש את האופציה; לא בכתב ולא בעל-פה. מסיבה זו פנה בא-כוחה של התובעת אל הנתבע במכתב מיום 26.3.2008 והודיע שהתובעת תסכים להאריך תקופת השכירות בכפוף לכך שדמי השכירות יעלו לסך של 6,000 ש"ח בחודש. הנתבע לא השיב לכך, ולכן נשלח אליו מכתב נוסף ביום 15.6.2008, שבו נאמר שהנתבע שיוכל להמשיך לשכור את הדירה תמורת 6,000 ש"ח, או שיהיה עליו לפנותה.

ביום 24.6.2008 השיב בא-כוחו של הנתבע למכתבו של בא-כוח התובעת, שבו נאמר, כי מאחר שהתובעת דחתה הצעת פשרה שהוצעה - שלא ברור מה היה תוכנה - ימשיך הנתבע להתגורר בנכס בתקופת האופציה, ולשלם בהתאם להסכם, דמי שכירות בסך של 1,250$. בתגובה לכך הודיע בא-כוחה של התובעת לנתבע, שהתובעת דוחה את האמור במכתבו של בא-כוח הנתבע, ושאם הנתבע יסרב להצעה שהוצעה, תאלץ היא לפנות לבית המשפט. התביעה הוגשה כאמור, ביום 14.9.2008.

בעדותו (עמ' 6-3), לא זכר מר רוזנברג את המועדים שבהם פגש את הנתבע, אך לדבריו היה מגיע אל הנתבע כדי לקבל את דמי השכירות אחת לחודש, או אחת לשלושה חודשים. לפי עדותו, בתום תקופת השכירות הראשונה הגיע אל הנתבע, והציע לו להמשיך לשכור את הדירה בתנאים החדשים שהוצעו כאמור. הנתבע הסכים לכך, אך כעבור כשבועיים התקשר אל מר רוזנברג והודיע על חזרתו מהסכמתו. מר רוזנברג אישר שגם קודם לכן היה בדירת הנתבע כדי לקבל את דמי השכירות. באשר להעלאת דמי השכירות, הסביר שההצעה החדשה נועדה להתאים את שכר הדירה לשערו היציג של הדולר, כפי שהיה בעת החתימה על הסכם השכירות, וזאת לאור ירידת השער היציג של הדולר. מר רוזנברג חזר וטען שהנתבע לא הודיע כל הודעה על כך שהוא מעוניין לממש את האופציה.